עשית בשכל!
הגעת למקום שבו תוכלי לקבל, בעזרת ה', פיתרון לכל אתגר שלך בתקשורת וחינוך הילדים. נכון, לא ל-כ-ל הבעיות יהיו לך פתרונות בדף הזה, אבל לחלק משמעותי כן!
אז ברוכה הבאה למרחב שלנו- מרכז לגדל בלי להקטין- מרכז שנותן כוח לאמהות- לתקשר נכון עם הילדים ולהגיע, בס"ד, ליעד: ילדים שמחים בדרך ה'.
אז מה באמת מעידה מעידה חוזרת?
הנה התשובה:
כן.
זו בדיוק התשובה. והיא נכונה ממש לכל אתגר שאת מתמודדת איתו כאמא.[כן, גם את--- מתמודדת!] הילד לא עושה לך בדווקא, הוא לא מנסה למשוך ממך תשומת לב [ואם כן, אז מה? תני לו, בשפע!] הוא לא מנסה להשיג שייכות או מפעיל כל מניפולציה אחרת. הוא מתמודד. עם כוחות גדולים ממנו. עם קולות מבפנים, עם קולות מבחוץ, הוא מתמודד עם קושי לנהל רגשות (מי מאיתנו לא?) הוא מתמודד עם דפוסי תקשורת שהתקבעו, ועם תחושה לא פשוטה של 'אני לא מובן'.הוא מתמודד עם שתי נפשות- שכל אחת מושכת לכיוון אחר, והוא בעיקר מתמודד עם שאלת מליון הדולר: האם יש לי מספיק מקום בעולם?
"התמודדות" היא לא מילה כבדה מדי, היא מושג שנוכח בבית שלך. גם את מתמודדת, כבר אמרנו. מתמודדת עם רצונות ושאיפות, ואשמה עצמית ופחד איום, גם את מתמודדת עם דאגה אמיתית ואהבה שמתערבבת בלחץ ויוצרת בלגן בלב.
ואז מה? האם זה אומר שאין מה לעשות? האם בגלל שהילד שלי מתמודד,או אני, עלי להרים ידיים? ובכן, רצוי. רצוי להרים ידיים אל מי שהכל ממנו ולבקש ממנו כוח, ואז, מיד אחר כך- כדי שנצליח, נצטרך להכיר את התובנה המשמעותית הבאה:
כן, בדיוק, שנינו באותו הצד.
אם בהתמודדות מדובר כאן, הרי שמתעורר בך רצון חזק לעזור לילד שלך. ההבנה שהוא מתמודד, שהיא מתמודדת, מולידה בתוכך רגש חמלה שבאופן ישיר מעורר בך אהבה נקיה. אכפתיות כנה. את כבר פחות כועסת כשהוא גונב או משקר.כשהיא מתחצפת או מתלוננת,
בטח כשהם בוכים או מתפרצים. את מבינה שיש כאן משהו מעבר.
במקום להעניש, את רוצה לתת להם יד, או בשפה שלנו:
רגע, רגע,
איך אפשר? איך אפשר לומר שזה אפשר? ומה אם זה לגמרי הר? מה אם הילד עושה משהו שאת באמת באמת מזועזעת ממנו? מה אם כל האופק נעלם לך, והכל נראה שחור, כי פתאום--- פתאום הוא מדבר בצורה לא מתאימה, פתאום היא מציקה לכולם בלי הפסקה, פתאום הוא זורק חפצים בגלל אכזבה קטנה, פתאום היא לא מדברת איתך, בכלל, פתאום הוא זורק את הכיפה בכעס, או משהו אחר, ייחודי לילד המיוחד שלך. המשותף לכל אלו היא מילה אחת. בהלה. ואילו את, בכוח שרק הבורא יכול להעניק לך, מתבקשת דווקא:
לא להיבהל,
לא בגלל שזה לא מבהיל, דווקא בגלל שזה כן. לא להיבהל- כי הבהלה יש לה טבע שמטשטש לך את שדה הראיה, שמבלבל לך את התודעה, שמונע ממך לפעול עניינית, שמפריע לך לקבל החלטות יעילות ומועילות, ובעיקר נקיות מרעשי רקע. כשתצליחי לא להיבהל- יהיו לך את הכוח והפניות- לנהל. לעשות פעולות מקדמות, לטובת הילד שלך.
אני מבקשת שתעצרי רגע, תקראי בעיון המשפט הבא, ותעני לעצמך על השאלה: מ1-10 עד כמה אני מסכימה עם הקביעה הזו.
כמה באמת?
אין לי דרך לדעת, יש לי דרך לקוות שלפחות מבין חמש לעשר.גם אם לא, את בסדר! מרשה לי לנסות לשכנע אותך?😉
כי התובנה הזו- יכולה להפוך את חייך ואת התקשורת שלך עם הילדים- לטובה. כי ככה זה. ככל שהמסר שלך משמעותי יותר וקריטי, חשוב יותר שתוודאי שהוא באמת עובר בצנרת. כדי שזה יקרה, חשוב שתפני לו מקום, חשוב שהמסר שלך לא יפגוש התנגדות.
איך מוודאים את זה? זו תורה שלמה שתוכלי, אם רק תרצי, להתמקצע בה. בספר ההדרכה סיפור מסגרת, תוכלי ללמוד את כל 22 צורות הדיבור המקטין בצורה לא מקטינה:) [ראי פרטי רכישה ופרק מתנה במיילים הקרובים]
אבל פטור בלא כלום אי אפשר. קיצרתי לך את כל 22 סוגי הדיבור ל5 בלבד. הנה הם: בע"ל פ"ה. ביטול, עלבון, לחץ, פחד, האשמה. כדאי להכיר אותם לעומק, ולהיזהר מהם- במיוחד כשאנחנו רוצים להעביר עניין שיש לנו בו עניין.
רגע,ומה עם כל הדברים שהם 'לא' קריטיים, אבל הם חשובים מספיק? אכילה בנימוס, סדר בחדר, מקלחת לא מוצפת מים, צחצוח שיניים, ואלו, כמובן רק דוגמאות. יש עלינו עול רציני, אנחנו צריכים לחנך את הילדים בכל כך הרבה עניינים... אז הנה- הכלי הראשון שכדאי לך לאמץ במקרים האלו:
זה עד כדי כך פשוט.עד כדי כך מורכב.
ביקורת- לא עוברת בצנרת. כל ביקורת. [ביקורת= מסר שמשמעותו 'אתה לא בסדר'] היא פשוט מכילה בתוכה, בילד אין, אטמי אוזניים. מי תבוא במקומה? תזכורת. זה יתבטא באינטונציה, זה יתבטא במילים שנבחר, וזה יתבטא בעיקר בתדר ממנו נדבר. תזכורת במקום ביקורת. מהפכה בתקשורת.
והנה, כמעט לסיום,
עוד משפט רב ערך שתקחי איתך צידה לדרך. מה יקרה אם נחליף את המילה חינוך[למה זה מרגיש כאילו מילה נרדפת לעונש?] במילה לימוד? הנה מה שנקבל:
הילד שלך אוכל בחוסר נימוס?
צריך ללמד אותו. להדגים לו. ולא פעם אחת. הילדה יוצאת והאמבטיה עולה על גדותיה? חשוב להסביר לה איך שומרים על המים בפנים. הילד מתפרץ? כדאי לך ללמד אותו לנהל רגשות. אולי זה לא קל, אבל זה לגמרי אפשרי. גם את יכולה ללמוד את זה. כשאת מלמדת, ולא מעירה, ולא מגמדת, ולא בהלם כי 'איך הוא לא יודע לבד', את מכבדת. זה משנה את כל הגישה, את מרגישה? אז זהו, נעים מאד, עכשיו יש לך (כמעט) את כל בסיס השיטה 'לגדל בלי להקטין'. עכשיו מה שנשאר הוא לבסס אותה! לוודא שהיא הופכת להיות שפה שגורה אצלך בבית, ולגלות עוד פתרונות לאינספור אתגרים שצצים כל הזמן. עכשיו את רוצה דרך להוריד את כל התובנות החשובות הללו יש לנו הצעה מדהימה בשבילך שתקפה רק לדף הזה.
|